גז"ד תקדימי לחקלאי שהורשע בשאיבת והספקת מים מהכנרת לו ולאחרים בלא רשיון ובלא דיווח ותשלום

רקע וטיעוני הצדדים

1.         הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירה של הפקה והספקת מים ללא רישיון כדין, לפי סעיף 23 + 156(ג) לחוק המים, תשי"ט-1959.

2.         על פי המתואר בכתב האישום המתוקן בו הודה, החזיק הנאשם בתקופה הרלוונטית שני מכוני שאיבת מים מהכנרת, המחייבים רישיון הפקה לצורך הפעלתם. עוד הודה כי בשנת 2005 בוטלו הקצאות המים של שני המכונים, וכי בין השנים 2005-2009 שאב וסיפק מים לעצמו ולאחרים - בכמות כוללת של 2,820,900 מ"ק - וזאת מבלי שיהיה בידיו רישיון בתוקף, מבלי שדיווח על כמויות המים המופקות, ומבלי ששילם את היטלי ההפקה בגינם.

3.         במסגרת הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים כי על הנאשם יוטל קנס לשיקול דעתו של בית המשפט, בטווח שבין 50,000 ל-150,000 ש"ח, וכן חתימה על התחייבות אשר תיכנס לתוקפה בתוך 6 חודשים מיום מתן גזר הדין. 

4.         בטיעוניה לעונש ביקשה ב"כ המאשימה להטיל קנס ברף העליון של המתחם שהוצג, בשל כמויות המים יוצאות הדופן שנשאבו, ובשל העובדה כי הנאשם ידע כל העת שרישיונו בוטל, כאשר פקחים שהגיעו אליו מדי חודש בחודשו לצורך קריאת מונים, שבו והזכירו לו שוב ושוב כי הוא פועל בניגוד להוראות שניתנו בעניינו. עוד הוסיפה כי גם אם יש ממש בחלק מטענותיו באשר לאי חידוש הרישיון, הרי שבכל מקרה לא ניתן לאפשר לאזרח לקחת את החוק לידיים ולהכתיב עובדות בשטח, וביתר שאת כאשר מדובר באחד המשאבים החשובים והנדירים של מדינת ישראל. בצד האמור הוסיפה כי יש לכבד את הסדר הטיעון תוך התחשבות בעברו הנקי של הנאשם ובמצבו הבריאותי.

5.         מנגד ביקש הסנגור לקבוע את גובה הקנס במסגרת הרף התחתון של המתחם, בהתחשב בהודאת הנאשם - אשר חסכה זמן שיפוטי ניכר ושמיעת ראיות בהיקף גדול - כמו גם בתיקון שנערך בכתב האישום. עוד ביקש להביא בחשבון את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, כאשר תכתובות רשות המים מעידות כי כבר בשנת 2005 הייתה כוונה להגיש כתב אישום, אך הדבר לא נעשה. בדומה ציין כי מדובר בנושא תקדימי, שטרם נאספה בעניינו פסיקה, ובאופן שיש בו כדי להשליך על רמת הענישה כאן. בשולי הדברים הבהיר כי הגשת כתב האישום כשלעצמה, נערכה תוך התעלמות מזכויות אזרחיות, קנייניות והיסטוריות של הנאשם, וכי ביטול הרישיון נסמך על החלטה של פקיד, אשר מלכתחילה ניתנה בחוסר סמכות.

6.         הנאשם, בדבריו האחרונים לעניין העונש, ציין כי הוא בן 73, וכי מצבו הבריאותי בעייתי. עוד הסביר כי הוא מעבד עד היום דונמים רבים לחופי הכנרת, המשמשים לחקלאות, וכי הוא מחכיר דונמים רבים נוספים לחקלאים אחרים. בנוסף ציין כי המחזור השנתי שלו עומד על כחצי מיליון ש"ח, מתוכם נותרת לו הכנסה פנויה של כ-10,000-15,000 ש"ח בחודש.

דיון ומסקנות

7.         תחילה יובהר כי אכן מדובר בכתב אישום תקדימי, וכי טרם ניתנו גזרי דין רלוונטיים, אשר ניתן ללמוד מהם אומדן לעניין מתחם העונש. כך או כך, ומשמדובר בהסדר טיעון, נראה כי ממילא אין הכרח בקביעת מתחם ענישה עצמאי מטעם בית המשפט (ראו והשוו ת"פ (מחוזי-ירושלים) 27505-06-12 מדינת ישראל נ' אבו חארתיה, ניתן ביום 27/12/12, פורסם ב"נבו"; ת"פ (מחוזי-באר שבע) 5093-02-10 מדינת ישראל נ' גיאמי, ניתן ביום 18/2/12, פורסם ב"נבו"; וגם ת"פ (שלום-תל אביב) 17257-12-12 מדינת ישראל נ' לוי, ניתן ביום 30/9/13, פורסם ב"נבו").

8.         לגופו של עניין, אין חולק כי לעבירה המיוחסת לנאשם נודעת חומרה בשני מישורים. המישור הראשון עניינו בעצם השימוש באחד המשאבים הציבוריים החשובים ביותר של מדינת ישראל, ללא עמידה בתנאים ההכרחיים שנקבעו לצורך כך. אין חולק כי מדובר במשאב שחשיבותו אינה מוטלת בספק, ואשר מצוי במחסור, באופן המחייב את הסדרת חלוקתו בצורה היעילה וההוגנת ביותר למכלול צרכים וצרכנים. בהתאם, הזכות לשימוש במים כפופה להוראות החוק וכל פעולה בעניינם מחייבת פיקוח מתאים (ראו ת"א (שלום-תל אביב) 2161-04 ארגמן תעשיות בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ, ניתן ביום 25/1/11, פורסם ב"נבו"). יפים הדברים שנאמרו בהקשר זה בערר מים 9/96 מושב עצמונה נ' נציב המים, ניתן ביום 29/3/99, פורסם ב"נבו" ולפיהם:

"ניהול ותכנון משק מים ככלל ובמדינתנו בפרט, מחייבים קביעת גבולות וסטנדרטים ברורים. שמירה עליהם היא צורך הכרחי בשלהמשאבים המעטים בתחום זה. חריגה מהמגבלות עלולה להוביל לקריסת התכניות המקוריות ומערכת התכנון ולהעמיד את המשק בפני נזקים בלתי הפיכים."

והדברים תקפים גם להיום, ביתר שאת כאשר מדובר בשאיבה ממי הכנרת, המשמשים כמקור עיקרי לאספקת המים בישראל, הן כמי שתייה והן לחקלאות.

9.         חומרה נוספת נודעת למישור השני של מעשי הנאשם, שעניינו בעשיית דין עצמית. יודגש כי נכונות וצודקות טענותיו כלפי רשויות המים ככל שיהיו (ואיני מביע כל דעה בעניינן, מחוסר ידיעה), אין בהן כדי להצדיק עשיית דין לעצמו. העובדה כי במשך שנים רבות פעל הנאשם בניגוד להחלטת הרשויות, יש בה משום פגיעה חמורה בערך המוגן של שמירה על סדרי השלטון והמשפט, אשר אודות חשיבותם ספק אם יש צורך להרחיב.

10.        בצד החומרה יש להביא בחשבון את גילו של הנאשם (73) ואת עובדת היותו חקלאי ותיק, אשר המכונים נשוא כתב האישום הם חלק ממפעל חיים שהקים במו ידיו. אין להתעלם גם מן העובדה כי בעבר היו בידיו רישיונות כדין, וזאת בשונה ממי שמשתלטים על שטחי ציבור ללא כל היתר ראשוני ועושים בהם כבשלהם. לא כך הוא בענייננו.

בנוסף יש להביא בחשבון את התיקון שנערך בכתב האישום ואת הודאת הנאשם, אשר בצידה חיסכון לא מבוטל בזמן שיפוטי יקר, ומעבר לכל אלה את נסיבותיו האישיות, לרבות מצבו הבריאותי והעובדה כי הוא נעדר עבר פלילי מכל סוג שהוא.

11.        בנוסף יש להביא בחשבון את השיהוי בהעמדתו של הנאשם לדין, כאשר השאיבה ללא רישיון החלה כבר בשנת 2005 - ונמשכה על פני חמש שנים תמימות - ואילו כתב האישום הוגש רק באמצע שנת 2010, ולאחר שהשאיבה כבר נפסקה!

לא ברור מה מנע מהרשויות להגיש את כתב האישום במהלך כל אחת ואחת מהשנים הנזכרות, ומה עיכב את העמדתו לדין של הנאשם משך כל אותן שנים. סביר להניח כי הצגת תמרור אזהרה מוחשי כדוגמת הגשת כתב אישום, היה מונע לכל הפחות חלק מן הנזק שנגרם כתוצאת מעשי הנאשם.

12.        בשקלול כל המפורט לעיל אני סבור איפוא כי הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים מקיים את האיזון הנדרשונופל במתחם העונש ההולם למעשה העבירה. לפיכך מצאתי אותו ראוי, בנסיבות.

בהתאם אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: